ניב אגם

בודהיזם

המסורת מספרת כי איש רגיל היה הבודהה, "זה שהתעורר".

שאלה אחת בערה בו: מאין אי-הנחת שנוכחת בכול וכיצד ניתן להקל עליה. ניתן לראות בבודהה - אשר לימד לפני כ-2600 שנים -   את הפסיכולוג הראשון. ה"דהרמה", התורה אותה לימד, הינה דרך חיים שכל עניינה הוא הדרך לשחרור, פתרון הסבל ואי-הנחת. אין מדובר בהגות מופשטת, כי אם בתורת מעשה.

​

בדרשה הראשונה שנתן הבודהה, המכונה גם הדרשה "שהניעה את גלגל הדהרמה" ואשר מהווה עד היום בסיס משותף לכל הזרמים הבודהיסטיים, לימד הבודהה את "ארבע האמיתות הנאצלות", לפיהן:

1) ישנו סבל (דוקהה בסנסקריט) הנוכח בכול.

2) לסבל ישנן סיבות וגורמים [בנקודה הזו נעצרה לעת עתה הפסיכולוגיה המערבית] .

3) קיים מצב של הפסקת הסבל.

4) ישנה דרך לשחרור מהסבל.

​

הדרשה הזו הייתה אירוע מכונן וחוללה את אחת התנועות הרוחניות המרתקות שיצר האדם. אלא שלפני שהרצה בפני תלמידיו את דבריו על הסבל, לימד הבודהה את דרך האמצע ואמר:

בהיקו [נזירים], על היוצא מחיי בית להימנע מהיות באחד משני הקצוות. מהם השניים? ישנה הכמיהה המתמסרת להנאות החושים, שהן נחותות, נמוכות, המוניות, לא נאצלות וחסרות תוחלת. וישנה הכמיהה לעינויים עצמיים, שהם מכאיבים, לא נאצלים וחסרי תוחלת. בהימנעו משני הקצוות השיג הבודהה הבנה עמוקה של דרך האמצע, שפוקחת עיניים, שמביאה לידיעה, ומובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לניבאנה. ומהי דרך האמצע? זוהי דרך האמצע כפולת השמונה: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, ריכוז נכון. זוהי דרך האמצע שהשיג הבודהה, והיא פוקחת עיניים, מביאה ידיעה, ומובילה לשלווה, לידיעה ישירה, להתעוררות, לניבאנה. (דהמצקפווטנה-סוטה, סמיוטה ניקאיה LVI, 11)